החייאה יעילה השלבים המקדימים לביצוע החייאה מדום לב בבית

מורכבות טיפול בדום לב בבית בהשוואה לטיפול בדום לב במרחב הציבורי

טיפול בדום לב בבית מורכב לאין ערוך מטיפול בדום לב מחוץ לבית במרחב הציבורי (קניון, בית קולנוע, חדר כושר, מקום העבודה, ברחוב ועוד).

הסיבה לכך אינה נעוצה באירוע הרפואי של דום הלב שהוא זהה בכל מקום, אלא מהסביבה השונה בבית, אל מול המרחב הציבורי שמחוץ לבית. 

באירוע דום לב שמחוץ לבית, הנפגע מוקף לרוב בעשרות אנשים – שמקילים עלינו מאוד בביצוע החייאה יעילה:

ראשית – הסיכוי לזיהוי האירוע במרחב הציבורי גבוה למדי. סביר כי מבין הסובבים את הנפגע יבחינו מספר אנשים בהתמוטטותו. לעומת זאת, בבית האירוע יכול להתרחש בשירותים, במקלחת או בחדר שלא יהיה בו נוכח איש מבני המשפחה, מה שהופך את סיכויי ההחייאה לקלושים. 

שנית – סביר כי מבין עשרות הסובבים את הנפגע יימצאו כאלו שיש להם רקע וידע מסויים בהחייאה (חובש צבאי לשעבר, אחות בבית חולים וכדומה). כל אחד מאלו ידע חיש קל לזהות כי מדובר בדום לב, להתחיל בביצוע עיסוי חזה ולבקש מאחרים לרוץ לשומר ולהביא ממנו מהר את הדפיברילטור. בכך נסללת הדרך להחייאה יעילה. לעומת זאת בבית – נמצאים לרוב שני בני זוג, אחד מהם התמוטט, הלחץ עצום ובמצב זה לא ברור כיצד יגיע לנפגע הדפיברילטור המשותף. לא זו בלבד, גם ביצוע ההחייאה, שמחייבת עיסוי חזה ומתן שוקים חשמליים, היא משימה לא קלה שספק אם בין משפחה קרוב יכול לעמוד בה.

שלישית – בחלק גדול מהאתרים במרחב הציבורי קיימת חובה חוקית להצבת מכשיר החייאה על פי חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים – 2008.

לכן כאשר אירוע דום הלב מתרחש בקניון, בית קולנוע, חדר כושר וכדומה – סביר כי יימצא דפיברילטור בהישג יד. לעומת זאת – רק במיעוט הבתים המשותפים בישראל מוצב כיום דפיברילטור משותף, ובבתים פרטיים – לא כל שכן. 

כיצד ניתן להתגבר על המורכבות כאשר מתרחש דום לב בבית?

כאן נכנסת לתמונה "לבבי" שמתמחה בטיפול בדום לב בבית. כדי להתגבר על מורכבות דום הלב בבית אל מול דום לב במרחב הציבורי, לבבי יוצרת בכל בניין או במקבץ של בתים פרטיים – קבוצת מתנדבים מבין דיירי הבניין. אלו מוזעקים על ידי משפחת הנפגע בעת אירוע דום לב, בלחיצת כפתור, באמצעות תקשורת חכמה. למעשה, צוות ההצלה מהווה תחליף לעשרות הסובבים את הנפגע במרחב הציבורי. תפקיד צוות ההצלה להביא מהר ככל שניתן את הדפיברילטור המשותף של הבניין לדירת הנפגע ולסייע למשפחה לבצע את ההחייאה. 

רכישת דפיברילטור לבניין משותף על ידי וועד הבית, ללא התשתית שמספקת "לבבי", תוביל לרוב למצב שבו הדפיברילטור אינו מופעל בעת אירוע דום לב בבית. במקרה של דום לב בבית, יש לרשותנו "חלון זהב" של 3-4 דקות. הלחץ בבית עצום ובן או בת זוג לא יעזבו את אהובם מחוסר הכרה וירדו ללובי להביא את מכשיר ההחייאה. לכן, הדפיברילטור נשאר מיותם בארונית וסיכויי ההחייאה קלושים.

כיצד ניתן לזהות דום לב בבית?

לדום לב שלושה סימנים שמתרחשים בעת ובעונה אחת:

1. הנפגע מתמוטט – בעת אוטם שריר הלב (התקף לב) הנפגע אינו מתמוטט, הוא יכול לדבר ולתאר תחושתו. לעומת זאת, בעת דום לב הנפגע מתמוטט ומאבד את ההכרה ללא יכולת לתקשר. ראו דוגמא ממשחקי ספורט. תופעה זהה מתרחשת בבית.

    

2. הנפגע חסר הכרה – יש לוודא כי הנפגע חסר הכרה באמצעות קריאה בשמו. במידה ולא יודעים את שמו יש לומר "הלו…. הלו…." ואם אינו מגיב, אז יש לצבוט את הנפגע בשרירי הטרפז שנמצאים בשני צידי הצוואר. אם ההתמוטטות נבעה מסיבות כגון: נפילת סוכר או התייבשות – אז הנפגע יקפוץ בדרך כלל. בעת דום לב לא תהיה כל תגובה מצד הנפגע וזה סימן מובהק לחוסר הכרה.

    

3. הנפגע אינו נושם – בעת דום לב הנפגע מפסיק לנשום. ניתן להבחין כי בית החזה אינו עולה ויורד, לחילופין ניתן להצמיד משקפיים או טלפון נייד לפה הנפגע ולראות כי אין עליהם אדים.

בהתייחס למאפיין חוסר הנשימה של הנפגע המאפיין דום לב, כדאי לשים לב לתופעה המתרחשת בכ-40% מאירועי דום הלב. התופעה נקראת "גספינג" ובמהלכה הנפגע מבצע מעין נשימה מוזרה שמזכירה נשימת דג שהוצא מהמים. חשוב להבין כי אין מדובר בנשימה שמספקת חמצן למוח, אלא בתגובה בלתי רצונית שמאפיינת דום לב. 

על מנת לזהות דום לב:

1. אין צורך במדידת דופק, שלא תמיד נוחה לביצוע.

    

2. להגביל את משך הזיהוי ל-10-15 שניות בלבד, שכן אנו פועלים בתוך "חלון זהב" של 3-4 דקות בלבד ועלינו לבצע פעולות נוספות בתוך חלון הזמן המוגבל

    

3. להפעיל את הכלל: "אם יש ספק – אז אין ספק". אם אנו מתלבטים אז עדיף ללכת לחומרה, שכן בבחירה זו – גם אם יתברר כי לא היה זה דום לב, לא ייגרם לנפגע נזק. הדפיברילטור יזהה כי אין מדובר בדום לב ולא יעניק לנפגע שוק חשמלי. לעומת זאת, אם הנחנו כי לא מדובר בדום לב, אך בסוף התברר כי היה זה דום לב – גרמנו נזק לנפגע שאינו בר תיקון.

מה לעשות מייד לאחר זיהוי דום הלב בבית?

לאחר שביצענו זיהוי מהיר שהוביל למסקנה כי סביר שמדובר בדום לב, עלינו לבצע שלוש פעולות:

1. יש לבקש ממישהו להביא לדירת הנפגע את מכשיר ההחייאה המשותף, שנמצא לרוב בלובי או בקומת אמצע של הבניין. העדיפות הראשונה היא להפעיל את התקשורת החכמה באמצעות המכשיר הנייד, המאפשר בלחיצת כפתור להזעיק במקביל את כל חברי צוות ההצלה המורכב ממתנדבים מקרב דיירי הבניין. ההתרעה תעדכן את חברי צוות ההצלה לאיזו דירה להביא את הדפיברילטור המשותף של הבניין. אם יש בדירה בני משפחה אחרים (ילד/ילדה) ניתן לבקש גם מהם להביא את מכשיר ההחייאה. ככל שלא הופעלה מסיבה כלשהי האזעקה לצוות ההצלה, או הסתייעות בבן משפחה נוסף, מומלץ להזעיק שכנים באותה קומה ולבקש מהם להביא את מכשיר ההחייאה של הבניין.
2. יש להתקשר למד"א או לבקש ממישהו להתקשר למד"א ולהזעיקם לדירת הנפגע. ההתקשרות למד"א יכולה להיעשות באמצעות התקשרות למוקד 101, לחילופין ניתן להתקין מראש מחנות האפליקציות את אפליקציית "מד"א שלי", של מד"א. אפליקציה זו מאפשרת לחיצה על כפתור 101 מתוך האפליקציה שיוצרת שיחה ישירה למוקד 101 של מד"א. מד"א מבקשת מהמדווח פרטים בסיסיים והחשוב שבהם – כתובת הבניין, קומה ומספר דירה, כדי לשלוח מיידית אמבולנס עם צוות החייאה.  מוקד מד"א יבקש מהמזעיק לא לנתק את השיחה כדי לעקוב אחר התקדמות ההחייאה ולתת במידת הצורך הנחיות. בנוסף למד"א, פועל ארגון וולונטרי נוסף בשם: "איחוד הצלה". גם לו רשת של פרמדיקים שמגיעים לאירועי חרום רפואיים. אך אין צורך להתקשר גם למוקד "איחוד הצלה" כי הארגון מקבל את האזעקה באמצעות רשת מד"א. חשוב להבין כי ככל שחשוב לעדכן את מוקד מד"א באירוע, הרי זמן התגובה עד הגעת האמבולנס מוערך בממוצע כ-8-10 דקות, כששינויים תלויים במקום המגורים. זמן זה חורג מ"חלון הזהב" שעומד לרשותנו, לכן עלינו להתחיל בביצוע ההחייאה עצמה ללא דחייה.
3. מומלץ בשלב זה לפתוח את דלת הבית, כדי שלא לעכב את צוות ההצלה שיגיע לדירת הנפגע עם הדפיברילטור.